<h1>שאילתות פרשת אחרי שאילתא צ"ו</h1>
<h2>דף פ.</h2>
ואילו אתתא מהימנא היא לנפשה דקביע לה זימנא דחזייא ואמרה לא חזאי אי נמי כזה ראיתי ואיבדתיו מהימנא דתניא [נדה כ':] נאמנת אשה לומר כזה ראיתי ואיבדתיו [כתובות ע"ב.] ואמר רב חיננא בר כהנא אמר שמואל מניין לנדה שסופרת לעצמה שנאמר וספרה לה שבעת ימים לה לעצמה והיכא דהוחזקה נדה בשכנותיה היכי דמי כגון דהוה לבישה הנך מאני דלבישה בנדתה ואמרה טהורה אני לא מהימנא [כתובות שם קדושין פ'.] דאמר רב יהודה הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה משום נדה ותנן נמי [כתובות שם] משמשתו נדה ואוקימנא כדרב יהודה למימרא דלא מהימנא. ברם צריך היכא דנותנת טעם לדבריה מי מהימנא אי לא כיון דאחזיק נפשה לטומאה האי יצרה הוא דתקפה ולא מהימנא או דילמא כיון דקא יהבה טעמא למילתא מהימנא תא שמע [כתובות כ"ב.] דבעא מיניה שמואל מרב אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו [ערובין מ': וע"ש בפרש"י] אמר ליה דלויה לרטיבא רפשא ליה בדוכתיה אמרי דרב איקלע לבי שמואל שדר ליה שמואל כסא דברכתא לדביתהו ולא קיבלה איכא דאמרי דכי הוות יתבא נדה מהודעא ליה בכסא דברכתא ואיכא דאמרי נדה לא שתיא כסא דברכתא ואמר מר [ברכות נ"א.] משגרו לאינשי ביתיה במתנה כי היכי דליהוו שלמא ואי שתייא אתו לידי הרגל עבירה ולבסוף אמרה לרב טהורה אני אלא אחותך היא דאיקלעא לגבאי ואמינא אי שתייא ליה אנא היא אמרה לא קא עבדא לי יקרא אמרנא אשדרתיה לך דתשתייה אנת אמר ליה רב אף בזו אם נותנת אמתלא לדבריה נאמנת תנא מיניה ארבעין זימנין למימרא דקבלה ואפילו הכי שמואל לא עבד עובדיה בנפשיה וכן הילכתא [נדה י"ט.] חמשה דמים טמאים באשה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזג ושלשה טהורים הירוק וכמימי בשר צלי וכמימי תלתן.
